על הכאב

תיאור

לכאב פיזי יש גבול.
כשכואב מדי,
ברגע הראשון,
לא מרגישים את הכאב.

מרגישים
לחץ פיזי

מרגישים
שאי אפשר לזוז
או לנשום

מרגישים
את השיניים השבורות,
את הפצעים השטחיים,
את הכאבים הקטנים,
במקומות אחרים בגוף.

אבל המקום שכואב באמת
מיטשטש.

בלי דמעות ובלי בכי.
עדיין אי אפשר.

רק אחר כך,
אחרי שעה או יום או שבוע,
אחרי ההלם הראשוני,
אחרי שהמוח מבין מה הגוף עבר,
הכאב האמיתי
הגדול
החזק
מגיע.

הוא כבר לא מטושטש.
ברור וחד
הולך ומתעצם,
משתלט על הגוף ועל המוח
והופך לבלתי נסבל.

הכאבים הקטנים
שבהתחלה היו במרכז
מאבדים משמעות.

משככי כאבים
עוזרים
לרגעים הקשים בלילה.

אבל הכאב?
הוא שם כל הזמן
ובבוקר מרים את ראשו.

הכאב הופך לדבר היחיד שקיים
וכל השאר נעלם.

וזה הרגע לאמץ אותו,
להבין שהוא פה כדי להישאר,
לדעת שהכאב הוא חבר
שילווה אותך לנצח.

ועם הזמן הוא קצת ירגע.
אבל כל תנועה לא נכונה
או מכה קטנה
מיד יחזירו אותו
בשיא העוצמה.

ואולי,
גם כאב נפשי עובד בצורה דומה.