לשלוח מכתב לאדם אהוב,
מכתב עם כוונה ומילים
מכתב עם ריח של נייר
שישאר לו תמיד.
מכתב אמיתי ואישי, לא מחברת חשמל או ביטוח לאומי.
מכתב שמדבר על הנפש, על רגשות ועל חלומות.
מכתב בתוך מעטפה מנייר,
עם מילים אמיתיות שאפשר לקרוא שוב ושוב.
1. בוחרים אדם שאוהבים
2. בוחרים טקסט שאוהבים
3. Letterly ישלחו עבורך מכתב בדואר עם הטקסט המתאים לאדם האהוב
כמה אהבות יש לאדם בחיים?
אהבות גדולות,
עוצמתיות וחזקות.
אהבות ארוכות ושקטות.
תשוקה שעולה ומציפה את הכל.
שהורסת את הלב.
אהבה שהחיים
לא שווים
בלעדיה.
לא שווים
בלי אהבתך.
זה רק
הלב
שלא נותן מנוח.
הוא כבד וכואב.
לפעמים
יד חמה נוגעת בו,
מלטפת אותו.
יד קטנה של ילד,
יד חזקה של חבר
או יד רכה,
היד שלך,
שאותה אני הכי רוצה.
שהאהבה שלי אליכם
תהיה ברורה כמו אור השמש,
שהבית יהיה וודאי כמו יבשת,
ושתמיד יש אוכל על השולחן.
שתדעו בוודאות
שאני במרחק שיחת טלפון מכם
ולא משנה איפה אתם בעולם.
שהנוכחות שלי לא תרגש אתכם
כי תדעו שאני תמיד כאן.
שהחיים הרגילים שלכם
יהיו צפויים וברורים ובטוחים.
שאני תמיד אהיה
כותל הדמעות שלכם
וגם קהל השמחות שלכם.
אני רוצה שתיקחו הכל
מובן מאליו.
שיש לכם אמא ואבא ואחים ובית
וסבים וסבתות ואוכל וחברים
וביטחון ובריאות ושמחה ובילויים.
רוצה שתאמינו
שכל זה שלכם בזכות
שאתם אהובים מעצם היותכם
שיש לכם כוח לשנות את עולמכם.
שהעולם מלא שפע שמגיע אליכם.
שאתם רצויים וחכמים ויפים וחזקים
בדיוק כמו שאתם.
ורק רוצה
עוד כמה רגעים של תמימות
רק עוד קצת
לעטוף אתכם בוודאות.
בית מלא ילדים, חברים
ושכנים
וסבים וסבתות
ודודים ובני דודים.
בית שתמיד יש בו
ריח של עוגה
ובצל מטוגן
ושמפו
וסדינים נקיים.
בית עם מטבח ענק
וכולם יחד סביב השולחן
עם יין ובירה ולחם
עד שכולם שבעים.
בית שמתרחב
לפי כמות האנשים
ומקבל את כולם,
כמה שיותר – יותר נעים.
בית מזמין
שבו אף פעם אי אפשר לדעת
כמה ילדים יגיעו לארוחת ערב
וכמה ישארו לישון עד מחר.
כי כשהבית פתוח
והמטבח פתוח
והשולחן פתוח,
גם הלב פתוח.
אקורדיון הזמן
מנגן לך.
לפעמים
מתרחב
והנצח פרוס לפנייך
אינסופי.
לפעמים
נדחק
והחיים נדמים כרגע קצר
שחלף.
ואם תעצרי רגע,
הקשיבי,
שמעי את נגינתו
עכשיו
בזמן היחיד שקיים באמת.
תיהני מהצליל
מצחוק ילדייך
ממעשה ידייך
מרוח קלה על פנייך.
ממוזיקת
החיים.
שוב הפנטזיות
מתדפקות על דלתות חלומי
שוב לילותיי טרופים.
שוב עינייך רודפות את מחשבותיי
ושורפות את גופי.
שוב העצבות יושבת בכיסא המלכות
של ארץ נשמתי.
ואני עומד מולך
מפוחד
ללא הגנה
מחכה לגזר דין.
היצמדות של
גוף לגוף
עם כוונה.
היצמדות של לב אל לב
של יד אל גב
וצוואר לצוואר.
היצמדות של הגוף
שממלאת את הנפש
מרגיעה את הכאב
מציפה את הדמעות
ומרעידה את הרגש.
היצמדות של הגוף
אל הנפש.
היצמדות אנרגיות
של שני אנשים
שנכרכות אחת בשנייה
לכמה רגעים.
הבטחה שכל עוד יש חיבוק
יש חיים
ויהיה טוב.
חיבוק.
כל כך טבעי.
כל כך פשוט.
וכשאין יותר מה להגיד
ואין שום דבר אחר לתת,
תמיד אפשר
לתת חיבוק.
כאב רב עוצמה
עצב בלתי נתפס
על כל מי שהלך
על כל מה שאבד.
מתי שהוא
משהו קטן
אולי סיפור
אולי מילה
או מבט
יסדוק את שריר הלב.
וכל הדם שנשפך
יציף את הכאב.
הדמעות כבר לא יוכלו יותר להתאפק
ויתערבבו עם הפנים
יתערבבו עם הלב.
ולא תהיה ברירה,
מלבד להתמוטט
לצרוח
להישבר
לבכות עד הסוף
להתפרק.
ואז לאט לאט
לבנות מחדש
את הלב השבור
עם לבנים של שמחה,
של צחוק ילד קטן
לבנים של אור
ותקווה.
לילה אחד.
לילה שלם.
רק שנינו יחד.
לדבר. לגעת. לשכב.
לדעת שיש לנו
את כל הזמן שבעולם
הלילה הזה.
לפתוח את הלב ולסגור אותו.
ואז לנעול לעולם.
רוצה שבוע אתך.
שבוע אחד.
שבוע שלם.
רק שנינו.
לחיות את החיים האמתיים שבפנים.
הלב יפתח,
ואז ייסגר
כמו קפסולת זמן.
רוצה חיים אתך.
חיים שלמים.
עם הילדים. עם העבודה. עם הכל.
לחיות אתך לנצח.
לראות אותך כל יום.
לאהוב אותך ולשכב אתך.
חיים שימשכו לנצח.
בלי קו סיום.
לפתוח את הלב מבלי לסגור אותו.
להתחבר עם הזמן
ולא להילחם בו.
לדעת שאנחנו שנינו.
ביחד.
תמיד.
היה יכול לקרות
אך לא קרה,
וכבר לא יקרה לעולם.
אנרגיה בין שני אנשים
שנאגרה ונאגרה ולא מצאה פורקן.
הרגשה שיש רצון לעשות משהו,
ויש יכולת, אבל אין הזדמנות.
מלחמה בין התשוקה לפחד.
פחד מדחייה ופחד מאהבה.
וחוסר ביטחון שמשתלט שוב ושוב.
משיכה חזקה כל כך
שאי אפשר להתנגד לה,
ללא נגיעה בסופה.
תמיד נשאר פסע,
רווח,
מרחק.
המשיכה כבר לא תהפוך לנגיעה.
הפחד לא יהפוך לאהבה.
לזה קוראים
פספוס.
מתוקה שלי,
אני יודעת שלהיות בגיל שלך זה לא פשוט,
יודעת שזאת תקופה מאתגרת,
אני יודעת שהחברות זה הדבר הכי חשוב בעולם בשבילך כרגע,
אני יודעת שאת עוברת שינויים פיזיים ורגשיים והעולם נראה כמו רכבת הרים.
אני רוצה שתדעי, שאני תמיד כאן בשבילך.
לא משנה מה.
את יכולה לספר לי הכל.
מה שאת לא יכולה לעשות, זה לשקר לי.
א – כי אני יודעת בדיוק מתי את משקרת. גם אם אני לא תמיד אומרת ונותנת לך ליהנות מהספק.
ב – כי כשאת משקרת, את מאבדת את האמון שלי בך. ומאוד קשה להחזיר אמון אחרי שמאבדים אותו.
ג – כי אני צריכה לדעת איפה את ומה קורה לך. כדי שאוכל לעזור לך בכל דבר שתצטרכי.
יש לך המון זכויות בחיים. יש לך כל מה שאת רוצה וצריכה. יש לך משפחה אוהבת ותומכת. יש לך אמא ואבא ואחים. יש לך בית. כל זה לא מובן מאליו היום.
ויש לך גם חובות.
אני מבקשת שלא תשקרי לי יותר.
אני מאמינה בך, אני יודעת שיש לך את הכוח והאומץ להגיד את האמת. ולהתמודד עם התוצאות.
אני אוהבת אותך מאוד.
רוצה רק שיהיה לך טוב.
בואי נעבור את התקופה הזאת ביחד, בכיף, באהבה ובשלום.
אני כאן בשבילך לכל דבר.
אוהבת אותך עד הכוכבים ובחזרה כפול אינסוף (זוכרת?)
אמא
שני פרפרים רוקדים את ריקוד האש.
כנפיהם נוגעות לא נוגעות
היא מתקרבת והוא שמח
הוא מתקרב והיא נבהלת, פוחדת.
האש בניהם, שניהם מרגישים אותה.
האש הזאת בוערת בהם מבפנים.
אש מושכת ומסוכנת.
הם מרגישים שהיא שורפת.
מתרחקים לרגע,
אבל לא יכולים.
מתקרבים לרגע,
אבל שוב נבהלים.
רוקדים,
אחד ליד השני.
נוגעים ולא נוגעים.
רוצים לתת לאש לפרוץ החוצה
ושכל העולם ישרף.
רוצים לקבור אותה עמוק בפנים
שתישאר שם לעולמים.
הם כבר עייפים
רוצים להפסיק, מנסים להפסיק
אבל האש בתוכם חזקה,
הם לא יכולים.
מתיישבים לרגע על פרח, ביחד,
נחים. וממשיכים.
"החיים מתכווצים ומתרחבים על פי רמת האומץ שלך"
~ אנאיס נין, סופרת אמריקאית, 1903-1977
